הודו ונפאל עם עוזי לוין

 הודו ונפאל עם עוזי לוין


יום חמישי  18.11 :

נחיתה בנמל התעופה של  בומביי היא מומבאי, שכונות הפחים ניבטים מבעד לחלונות המטוס,

פתיח למראות שילוו אותנו בביקור בהודו. שדה התעופה צפוף אין טפסים לביקורת הגבולות, רמז לבאות,

יצאנו החוצה לבליל של ריחות הודו, קטורת, תבלינים וגם ריחות טבעיים שבודאי לא נתרגל אליהם, 

הילדים שמלווים את המזוודות ואי אפשר לדעת מי תופס טרמפ ומי באמת הוא הסבל שנשכר להובלת 

המזוודות, באוטובוס המוזר עם המחיצה ועוזר הנהג ששומר על האגפים ברחובות הצפופים ובדרכים 

העמוסות והזרועות מהמורות יותר מאשר כביש. מלון HOLIDAY על שפת "הים הערבי" 

התארגנות קצרה ולסיור בעיר מומבאי. קשה עוד לעכל ולתפוס המון אדם ססגוני, נשים בסארי, ריקשות 

ופרות. מראה מעל הגשר ה"דובי" הכובסים שאינם רושמים דבר מקבלים ומוסרים כביסה בדיוק מסתורי 

כזה, מכים את הכביסה על משטחי עץ ומשרים  ב'כחול  כביסה' כמו הסבתות שלנו לפני עידנים. 

המשכנו למקדש דת הג'יין אחת הדתות שהתפצלה מההינדואיזם הבסיסי ודוגלת באי אלימות, צמחונות 

מוחלטת וביטול שיטת ה'קסטות' המפלה בין אדם לאדם. תצפית על עיר המפרצים מהגנים התלויים

ו'מגדל  הדממה' שבראשו  מניחים  מאמיני  הג'יין מוזיאון גאנדי "הנפש הגדולה" אבי האומה ההודית 

שברבות הימים יצטרף ללא ספק לפנתיאון האלים ההודי. ההתנגדות ללא אלימות הפכה לסמל 

אוניברסלי, אומץ לב, צניעות, דוגמא אישית אפוא יש עוד מנהיגים כאלה. ארוחת צהרים קצת חריף 

ושירות אדיב, המשכנו לביקור ב'שער הודו' שלשפת הים, מוכרי הגלויות והמזכרות בעברית של

תרמילאים ובכישרון ההודי לקלוט שפות מציעים את מרכולתם. ביקור קצר במוזיאון של העיר, 

בעיקר דמויות מתוך המיתולוגיה ההינדית בהם עוד נעשה סדר, בראמה, שיווה ווישנו נשותיהם 

פאוורטי ולאקשמי וגם גלגוליהם הרבים מספור.

ניסינו לחזור למלון  אלא שלמחרת זריחת השמש היא אירוע דתי פעם בשנה, מאות אלפי הודים 

מקדמים את זריחת החמה בטבילה ובתפילת הודיה לשמש, וכל זה בחוף הים שליד בית מלוננו, פקקים 

אדירים של ריקשות  שחורות גג, מוניות אוטובוסים דחוסים עושים דרכם דווקא למלון 

HOLIDAY INN לאחר שעתיים ושלושה קילומטרים הגענו למלון וללב החוויה, על שפת הים אלפי 

משפחות כל הלילה תזמורות וזיקוקים ממתינים לקבל את פני הזריחה.

 

יום שישי  19.11:

השכמה מוקדמת לשדה התעופה טיסה לאודייפור שבחבל ראג'אסטן, אני ואיציק כמעט ולא עולים לטיסה

ריטואל שיחזור על עצמו ורמי גולדשטיין "כמעט" מקבל פיקוד על הקבוצה שלוש פעמים. נסיעה למלון 

הילטון, נטוע בתוך גנים ועל רקע  הגבעות של ראג'אסטן, יצאנו עם המדריך סולטן סינג הסיקי, למתחם 

מקדשים  עתיק בן אלף שנים  מחוץ לעיר, מפגש ראשון עם גילוף המקדשים רב המשמעויות והסמלים,

והנזק שהסבו  הכובשים המוסלמים לפסלים בעלי המשמעויות הארוטיות או אחרות. המשכנו לעיירה ובה 

מקדש פעיל לאל הפיל גנש שהוא גלגול ובנו של שיווה. חזרנו העירה לביקור בארמון העיר, ארמונו של

המהרג'ה שחי בחלק ממנו עד לעצם היום הזה, פאר הבנייה הרג'סטנית על ראש גבעה משקיפה על האגם 

המלאכותי שכמעט ויבש.

ארוחת צהרים חטופה על המרפסת, וטיול בעיר העתיקה של אודייפור, עקבות התרמילאים שלנו 

ניכרים בכל מקום בעלי החנויות מפטפטים עברית ואף מתקשטים בשלטים  בשפה העברית והמלצות כדי 

למשוך את הקונים. חזרה למלון.

בערב, למעוניינים טיול ושיטוט בעיר העתיקה וביקור במקדש ג'ייגדיש שוקק מתפללים שיושבים על

הרצפה ושרים את חרוזי התפילה המקדש עתיר בגילופים מרהיבים.

 

יום  שבת 20.11  :

השכמה  "נורמלית"  וטיסה  לג'ייפור ,  ג'ייפור  "העיר  הוורודה" מוקפת  חומה בירת  הרג'פוטים

הלוחמים  שגם  המוגולים  וגם  הבריטים  כרתו  בריתות עם שליטיהם  כדי  להימנע  ממלחמות 

שאחריתן  לא  ידועה.

יצאנו  לבקר  בארמון  העיר,  עתיר  יצירות  אומנות  הודית, ופאר  מגולף  בשיש. זמן  פנוי  לשיטוט 

בשוק  הססגוני,  פשמינות,  משי  והרבה עברית תרמילאית.

 

יום  ראשון 21.11

בבוקר  למצודת  אמבר,  בדרך,  העיר  הוורודה שנצבעה כך  לכבוד בקורו של  העוצר  הבריטי  ביהלום 

שבכתר.  שוק  החלב  שבפאתי  העיר  ולמצודה ששלטה  על  דרך  המשי והבשמים  (זו  הדרומית) 

שהובילה  מטיבט  לחוף  הים  הערבי.  רכיבה קצרה  על פילים  ולביקור  במבצר- ארמון על חדריו 

הרבים  הפינוק  והעושר  האגדי  של  השליטים  הרג'פוטים,אין  פליאה  שמעצמות אירופה  לטשו 

עיניים  רעבות  למשי, לבשמים,  התבלינים  ואבני  החן של הודו. חזרנו  העירה  למקדונלד  האחד 

והיחידי  כמעט  בכל  רחבי הודו.  המשך  לגן  האסטרונומי, דיוק  מפוסל  באבן  בן  שלוש  מאות  שנה,

מדידות אסטרונומיות  של תנועת  גרמי  השמים, חישובי  זמנים ושעות ומועדים.  בקרנו גם  במקדש 

החדש לאלה  לקשמי  אלת  השפע  של הסוחרים  ובגילופי האבן  שעל  הקיר  גם  ישו ומריה ולוחות 

הברית,  המושג  דת  שונה  כאן  לחלוטין. בערב  סרט  הודי, אהבה  בלתי אפשרית  וכולם  נשארים  עד 

הסוף הטוב.

 

יום שני  22.11  :

נסיעה  לאגרה  באוטובוס,  בדרך  עצירה  קלה  בכפר  סתתי האבן,  ובתחנת  דרכים  לקפה  ותרומה 

לכלכלה.  פטפור סיקרי,  העיר  שבנה  אכבר  באחת ולאחר מספר שנים  ננטשה אולי בגלל חוסר במי

שתייה או גחמה  כל שהיא העניין לא ברור די צרכו.

מתחם  ארמון  שנבנה  כדי לשמש את השליט  וחצרו במגוון  של סגנונות  על פי  מוצאן של נשותיו,

גם  מסגד  ענק  נבנה  והוא עדיין פעיל  סביב  קברו  של השייח שניבא  לאכבר את  לידת  בנו ג'האנגייר

אביו של שה ג'אהן בונה הטאג'.

המשכנו  לאגרה  ונקלענו  לחוויה  נדירה, יום ה-22 לחודש  הוא  היום  בו מתעוררים האלים 

מתרדמתם  לחגיגות  התקופה  הקרירה והנעימה  מכאן  שזה מועד  מתאים  לחתונות  ואכן  העיר  פקוקה

בתהלוכות  חתונה  מלוות  תזמורות  וחתן  רכוב על סוס, נושאי  פנסים  ורכב  עם ציוד  הגברה  מחריש

אוזניים ומקשקש  ברוב אורות  ממש  לאס וגאס  ניידת. בקושי  הגענו  למלון, ומיד לרחובות לחוות את 

החוויה  וגם  'פיצה האט'.

 

יום שלישי 23.11  :

עם  הזריחה  למקדש  האהבה  ה 'טאג' מאהל',  שאה ג'אהן  לאשתו  המנוחה  מומטז  (נזר),  אהבה 

נדירה  באותם  הימים  של נשואי  נוחות פוליטיים וריבוי  נשים.  פלא  אדריכלי  של אומנות פרסית

מוסלמית,  אבני  החן  נוצצות לאור  הזריחה.  חזרה למלון לארוחת הבוקר. בצהרים  ביקור  במצודת 

אגרה אף היא  הישג  מרהיב  של  אומנות  מוגולית -פרסית,  למרבה  האירוניה  כאן בילה  שא ג'האן  את

שנותיו  האחרונות  כאסיר  של  בנו אורנגזב  בדירה-כלא שמרפסתו  משקיפה  על  קבר  מומטז, הטאג'. 

המשכנו  בריקשות אופניים  לשוק  המקומי.

לפנות ערב  יצאנו  למקדש  סיקי, מזיגה של מונוטאיזם איסלאמי  והינדואיזם,  עם  של לוחמים  קשי 

עורף  שמולדתם  היא  פנג'ב  שבצפון  מערב  האזור ממנו  עברו  כל הפולשים  לתת היבשת, שערם 

אסוף למעין ציצית ראש  עטופה  בטורבן פגיון זעיר בחגורה ואמונה  באל אחד אבל  בצורתו  ההינדית 

חבשנו  טורבנים ובקרנו  בבית התמחוי של העדה.

 

יום רביעי 24.11  :

השכם  בבוקר  לרכבת,  כנהוג  בהודו  יש  אחור, והרמקול  במונוטוניות חוזר על ההודעה "בקרוב 

תיכנס  הרכבת לרציף",  מראות  קשים  על הרציף  של מקבצי  נדבות  שזה  גם מקצועם ולא  יעסקו 

בעבודה  אחרת אפילו אם  זו תוצע להם  בנדיבות, זה ייעודם וזה  גורלם וזאת  "הקארמה" שלהם  יחיו 

על פי חוקיה  יזכו  ל"גלגול"  טוב  יותר  או  ל"שדרוג"  בגלגול  הבא  ואולי  אפילו  יזכו  לגאולת נצח 

שהיא שחרור  מה"סמסרה"  (רצף  המחזוריות  של לידה מוות וחוזר חלילה).  לאחר  מספר  שעות 

לעיירה  שאנסי  ועם  הנהג  קאן  המשופם  לעיירה  אורצ'ה. 

התמקמנו  במלון  ציורי  מסביב  לגן,  ויצאנו  לבקר בארמון  מבצר  של  שושלת  בונדלה  שבאה  בברית 

עם  המוגולים הכובשים  וכך  שרדה.  הארמון אמנם  נטוש  ועירום  אולם  תמשיחי  הקיר ששרדו 

מדהימים  ביופיים,  המשכנו  למקדש  שיווה  שמעולם לא מומש,  ובערב  השתתפנו  ב"פוג'ה" (טקס 

התפילה במקדש).

 

יום חמישי 25.11 :

נסיעה  לגוליאור, חנייה  למרגלות  מבצר ולאחר  שלוש  שעות  של נסיעה  בנןף  כפרי  הגענו  לעיר 

שהיתה  בירתה  של שושלת   הינדית שלפני  הכיבוש המוסלמי  מתחם  מצודה  ענקי  שמשקיף על  הנוף, 

קדשים  לכלה  ולחותנת  מגולפים שיש  נדיר, פסלים  ג'יינים  חקוקים  בסלע,  ובית  ספר  פרטי 

אליטיסטי  נוסח אנגליה  ששפת הלימוד בו היא  אנגלית.  חזרנו  לאורצ'ה  עייפים  וגם  מרוצים.

 

יום שישי 26.11 :

באשמורת  שלישית,  המארח  בעל  המלון  הגיש  קפה  ותה  ואף  נפרד  לשלום  ובדרך  חתחתים 

שכולה  מהמורה  אחת  גדולה  לקג'ורהו.  מדריך שופע סיפורים  ותיאורי  קאמה סוטרה  בשם  ענן  ינחה 

אותנו  בסבך  הטנטרה  והתגליפים  הארוטיים  שאת פשרם  המדויק  איננו  מבינים עד עצם היום הזה, 

האם הדגשת  ההבדל  שבין  גשמיות  לרוחניות  חוץ ופנים,  התעלות חושית  שהיא  תחושה אלוהית 

נוסח שיר השירים  שלנו,  או  שמא  כנגד עין  הרע שהיא כידוע  ביישנית  ותפסח  על  מקום  כזה.

הפסקה  קצרה  וטיסה  לעיר  הקדושה  ורנסי  שעל  גדות  הגנגס.

ורנסי  העיר  שכל הינדי  שואף  למות  בה  ורבים  רבים  מהם גם  מגשימים ובאים לעיר הקדושה

בתקווה  שמוות  בעיר  או לפחות  טבילה  בנהר  הקדוש תגאל  אותם  ממעגל  הסמסרה ותאחד  את

נשמתם  עם  הנשמה  האוניברסלית  האלוהית. הגענו לסרנאת בעקבותיו של בודהא ולרגלי סטופה ענקית

(מבנה  בודהיסטי שמציין אתר  קבורה  קדושה  או שרידים קדושים) קיבלנו הסבר על תולדותיו של 

בודהה  ועל  כך  שכאן  בסרנת  נשא  את  דרשתו הראשונה ומכאן  פעל  במשך  שנים אחדות. 

להקות  של עולי  רגל  לבושים  לבן  ונושאים  לפידים משוטטים  בין  שרידי  האתרים  שרובם  נהרסו 

בידי הכובשים  המוסלמים.  המשכנו  למקדש  חדש  אליו  הגיעו  מאות  מאמינים  לרגל  יום  הולדתו של

בודהא. בתום  היום  המייגע  ארוחת  ערב  במלון רדיסון.

 

יום שבת 27.11 :

השכמה  מוקדמת   לחוות  את העיר  הקדושה  בעת  פולחן  זריחת השמש,  אנשים  ישנים  ברחובות על 

גבי  המדרכות  כאילו היו אלו  דירותיהם  הפרטיות, חושך  עדיין עשרות  הודים  כבר  טובלים  במים 

הקרים,  בסירה  שטנו  לאורך  גדת  הנהר, רציפי  שרפת  המתים  פעילים כל שעות  היממה  צפינו 

בטקסים ושוטטנו  בסמטאות  לכוון מקדש- מסגד המריבה שבלב  העיר העתיקה,  כתובות  בעברית 

תרמילאית  גם  כאן. ארוחת  בוקר ולשדה התעופה לקטמנדו  שבנפל.

עם  הנחיתה  מדריך  בשם  דיפק  לסיור  בכיכר  העיר,  בקרנו  את  הילדה- אלה, קומרי שחייכה  אלינו 

ממרומי  המרפסת האלוהית. מלון אוורסט מנוחה קצרה לטיול ב"טאמל" פסטיבל רוק מנע את הביקור 

אבל  אנו עוד נחזור. כמאמר מק ארתור.

 

יום ראשון 28.11  :

השכמה  מוקדמת,  קור  מקפיא  אל  רכס  דוליקל  לתצפית  על  פסגות  ההימליה. וכמו שנידלק זרקור  על

כל פסגה ופסגה  לאורך  השורה.

ארוחת  בוקר  למול  נוף  הפסגות  המוארות  בקרני  שמש  ראשונות.  המשכנו  דרך  כפרים  ושדות 

אורז  לעיר  העתיקה  בהקטפור (בדגאון). 

בחסות  אונסקו  גגות  עץ  מקדשים  וארכיטקטורה  נפלית.  חזרנו  לכוון  קטמנדו  לפשופטינט,   מתחם

  מקדשים  על  שפת  הנהר,  ריח  שרפת  המתים מכה  בחוזקה  באף  קצת  פוגם    ביכולת  להתרשם 

מיופי  המבנים.  המשכנו  למקדש  בודהיסטי  סטופה  ענקית  מצופה  זהב  ומסביבה  שוק חגיגה 

צבעונית.  בערב  תצוגת  אופנה  של תלבושות  שבטי  המיעוטים  של  נפל  וארוחת  ערב.

 

יום שני 29.11  :

בבוקר "הר הקופים" מקדש בראש ההר שהוא מתחם שלם של מגורים ומקדשים ותצפית על כל עמק

קטמנדו.  המשך  למפעל עבודות היד של הפליטים הטיבטיים שחיים בנפל מזה 35 שנים מאז נכבשה טיבט

בידי הסינים.

המשכנון לעיר פטאן אף היא שמורת אונסקו. זמן חופשי לקניות או שיטוט בעיר העתיקה ובערב 

ל"טאמל", רובע "שיינקיני", פאבים ומסעדות כמעט מערבי.

 

יום שלישי 30.11 :

אריזת  מזוודות  ויצאנו  למקדש  האלה  קאלי  בולעת  השדים, ושותה את  דמם,  מנהג  מילוי  הנדרים  והקרבת  קורבנות  לאלה  שעמדה  בהבטחתה 

למאמינים,  הפעם  רק  תרנגולות והמאמינים  מזים  את  דם  הקורבן  אל הקיר. שוטטנו  בכפר  מקומי,  ואל  שדה  התעופה  בחזרה  להודו  לדלהי  הבירה.

טיול  של  ערב  בכיכר  קונאט  ובשוק  התת קרקעי  "פאליקה".

 

יום רביעי 1.12 :

סיור  בדלהי  בירתם  של  הכובשים  המוסלמים  דלהי  הישנה  והבריטים  בדלהי  החדשה. 

המבצר האדום,  מתחם  אדיר של ארמונות  מוקף  חפיר  וחומת אבן אדומה מעוזם של המוגולים 

והבריטים  יורשיהם. בריקשות אופניים דרך השוק הסואן  למסגד  הגדול ביותר באסיה,  פארק  ההנצחה 

אתר  השריפה  של גדולי  האומה  גנדי,  נהרו,  אינדירה  ואחרים. המשך  לדלהי  החדשה,  בניין

המוזיאון  הארכיאולוגי, שער  הודו  למגדל  האדיר  והמיוחד  במינו  "כותאב מינאר",  שהחל  לבנות

השליט ההינדי  לאשתו  האהובה  שתוכל  להתבונן  מרחוק  בנהר  היאמונה. המוסלמים  השלימו  את

המבנה  ניסיון  לבנות  נוספים כמוהו לא צלח,  במרכז  עמוד  ברזל  העתיק  ביותר  בעולם  שלא  החליד

למרות פגעי  הזמן. במתחם גם מקדשים  הינדים שיד הכובש המוסלמי  השחיתה את התגליפים  הנהדרים

בעיקר את הפנים.  ביקרנו  גם  במקדש  הסיקי שאין בו אלים  או פסלים  רק  ספר קדוש  והאגם שמזכיר 

לסיקים את אגם  אמריצר שבקשמיר  מולדתם.

בערב  בפארק  ארוחת  ערב  ושיחת  סיום במלון.

 

יום חמישי 2.12 :

הספקנו עוד בבוקר לבקר במקדש הבהאים הבנוי כפרח לוטוס ומכאן שמו "מקדש הלוטוס", ובאחד מן

השווקים הססגוניים של העיר.

מעבר בין שדות התעופה במומבאי הזכיר את הפקק האדיר בו נמצאנו הערב הראשון לטיול כאשר חזרנו

למלון.

 

ממני אליכם!

עזי – מדריך הודו ונפאל