ברזיל סלוואדור דה באהיה וקשוארה

ברזיל – סלוואדור דה באהיה וקשוארה

ברזיל – סלוואדור דה באהיה וקשוארה

מסע אל ברזיל של מטעי קפה, טבק וסיגרים ואל שרידי חוות עבדים

ברזיל - ריו דה ז'ניירו - באדיבות חברת סנורמה

ברזיל – ריו דה ז'ניירו – באדיבות חברת סנורמה

נמל סלוואדור דה באהיה, השוכן במפרץ "כל הקדושים" בצפון מזרח ברזיל, שימש עד 1888 כנמל

יעד לאוניות מפרש ואחר כך לאוניות קיטור.

במשך כ-200 שנה הביאו האוניות סחורה אנושית יקרת ערך – עבדים שחורים אשר נלכדו במעמקי

הג'ונגלים של מערב אפריקה.

מאות אלפי גברים ונשים שרדו את המסע המפרך מהכפרים באפריקה מולדתם, בשיט במרתפי אוניות

מעופשות בתנאים לא אנושיים,עד לסלוואדור דה באהיה אשר הייתה בירת ברזיל באותם ימים.

לא קשה לדמיין את המכירה הפומבית של העבדים אשר התקיימה בחצר בית ענק לא רחוק מהנמל.

הבית עדיין עומד על תילו ומשמש היום למופעי "קאפוארה", אותו "ריקוד" שהיה בעצם קרב מגע

אותו הביאו איתם העבדים. מאחר שהאדונים החדשים לא אפשרו להם להתאמן בו – הפכו אותו לריקוד.

לא רחוק מאותה חצר ניצב השוק המפורסם ביותר בעיר, "מרקדו מודלו", שם אפשר למצוא את מיטב

תוצרת האמנות המקומית: ציורים, פסלים וכמובן את כל המזכרות שהתייר מחפש.

 

העיר עצמה מחולקת לשני חלקים: העיר התחתונה והחלק העליון הקולוניאלי, "פלוריניו", שם

נשתמרה העיר בצורה יוצאת מן הכלל וזכתה להכרה של אונסקו כאתר מורשת עולמית. עד היום נחשבת

סלוואדור דה באהיה לעיר ה"שחורה" ביותר בברזיל, הן במספר האוכלוסייה והן בתרבות המקומית.

הקרנבל השנתי בעיר מאפיל בעוצמת היצרים שבו ובלהט המשתתפים על כל שאר הקרנבלים בברזיל, כן,

גם על זה של ריו דה ז'נרו!

לא מעט חובבי קרנבלים מעדיפים להשתתף בקרנבל בסלוואדור דה באהיה שנחשב לעממי ואוטנטי יותר.

גם הפסטיבל המיוחד במינו המוקדש לימאנז'ה, אלת הים, מושך אליו אלפי מבקרים.

 

כשעה וחצי נסיעה מסלוואדור דה באהיה לכיוון צפון מזרח, ילדים ללא חולצות מציעים לנו אגוזי קשיו.

אנחנו חולפים על פני נופים של אדמה אדומה ופוריה, ומדי פעם רואים חווה שהייתה פעם חוות עבדים

ומסביבה גדלים מטעי קפה, מטעי קקאו, עצי מנגו, אגוזי קשיו, שיחים של פלפל שחור ועצי ענק של

פרי הלחם. בהמשך שטחים גדולים מכוסים בצמח הטבק.

 

בעיר קאשוארה עצמה יש מפעלים קטנים שם יושבות נשים צעירות ומבוגרות המגלגלות את עלי הטבק

המיובשים לסיגרים וסיגרלות ריחניים. העליבות נמצאת בכל מקום אבל הברזילאים (בעיקר השחורים)

נראים תמיד שמחים, בין אם זה בתפילה בכנסייה, בחוף הים, ובין במשחק כדורגל וכמובן בימי

הקרנבל.

השוק המקומי ססגוני ויש בו שפע של פירות טרופיים, דגים ופירות ים. אין כמו סיבוב בשוק כדי

לטעום מהווי החיים הברזילאי המקומי.

למי שמחפש לראות את ברזיל האמיתית, של השווקים המקומיים, מטעי הקפה והקקאו ומגלגלות

הסיגרים מוטב לו שירחיק מעט מהערים הגדולות לאותם מקומות שכאילו קפאו בזמן.

במסלולי הטיולים שלנו אנו נותנים למטיילנו יותר מאשר טעימה שטחית של הנופים והתרבות

המקומית.

 

גם במוזיקה יש לסלוואדור דה באהיה והאזור הצפון מזרחי של ברזיל הרבה מה להציע, די

להזכיר את ז'ילברטו ז'יל, גל קוסטה ורבים נוספים.

על כל אלה, השפעת המוזיקה השחורה על המוזיקה הלטינית וקרנבלים נוספים תפורסם כתבה נפרדת.

 

כתב: אלי הראל