יומן מסע – מסלול לקנדה ואלסקה, יולי 2009

יומן מסע – מסלול לקנדה ואלסקה, יולי 2009

 

יומן מסע – מסלול לקנדה ואלסקה, יולי 2009

13.07 יום שני:

נחיתה בטורונטו אחרי טיסה אמנם ארוכה אבל חלקה ונעימה. הנהג ז'אן לוק עם אוטובוס ענק ילווה

אותנו במזרח קנדה. נסענו למלון לפגוש את משפחת שריפי והיכרות ראשונה עם העיר הגדולה שבקנדה

שעל שפת אגם אונטריו.

הפרלמנט של מדינת אונטריו על גבעה שמשקיפה על העיר. בפתחו של הפרלמנט עץ המייפל שהעלה

שלו הוא הסמל הלאומי ומתנוסס על הדגל ועל זנבות המטוסים של חברת התעופה הלאומית. ראינו את

מפת אונטריו מחוז אדיר שבריטניה צרפת וספרד ביחד נבלעות בשטחו ולא נודע כי בה אל קרבו, אמנם

יש בו גם משטחי קרח אדירים ונרחבים שאינם ראויים להתיישבות אבל מזינים את האגמים הגדולים,

הנהרות ואין ספור של זרמים ומפלים.

 

הרבה סינים בקנדה, המושבה הסינית הגדולה ביותר שמחוץ ליבשת סין. את נוכחותם נחוש בעיקר

בהמשך בוונקובר. עברנו בצ'ינה טאון וגם כאן יש שערים לעיר הסינית שהעובר בעדם מקבל עליו את

חוקי ההתנהגות של תושבי העיר. בית העירייה לא הסביר פנים, שביתה, מרכז איטון רובו מתחת לפני

האדמה כראוי לחורפים הקרים של קנדה.

אחרי הפסקת התרענות במלון ומנוחה קצרה יצאנו אל שפת אגם אונטריו, כאן זה אגם הכנרת היא ים.

תם היום הראשון.

 

14.07 יום שלישי:

יש אפילו עגבניות לארוחת הבוקר. אנו בדרך לנהר הסן לורן. הנהר מנקז את שרשרת האגמים הגדולים

סופיריור, מישיגן ואונטריו אל האוקיאנוס האטלנטי. הפסקת צהרים בעיר kingstone,ממש במוצא

הנהר, ומשם לאורך אפיק הנהר להפלגה בין מאות איים זעירים בלב הזרם "אלף האיים".

האיים הם למעשה פסגות הרים ששקעו בעידן הקרחונים ולאחר מכן נשטפו ונעכלו על ידי זרמי מים

אדירים שנוצרו בעת הפשרת הקרחונים. כמעט על כל אי בית מטופח ולידו בית סירות ומזח קטן להגיע

למכולת הקרובה או לשכנים. המיליונר וואלדורף שבנה טירה על האי לאשתו, שנפטרה במהלך הבנייה,

והסיפור על רוטב לסלט.

 

המשכנו לבירת קנדה היא אוטווה היושבת על קו הנתפר שבין קנדה הבריטית לזו הצרפתית, פרובינציית

קוויבק. ביקור חטוף מדי במוזיאון הציוויליזציה. ממש חלפנו בתוך עיר ישנה מזמן ההתיישבות במקום,

קצת מהתרבות של תושבי המקום שקדמו לאירופים – ה"אינדיאנים". "תרבות" היא בעיני המתבונן,

שלנו האירופים, אלא שיש תרבויות אחרות לא פחות הוגנות מתייחסות ועשירות כמו שהייתה תרבותם

של יושבי יבשת אמריקה לפני השמד האירופי. המשכנו למלון לא לפני שצפינו על נוף נהר אוטווה

והמוזיאון הנהדר שבנה האדריכל הישראלי- קנדי משה ספדי.

בערב יצאנו לרחבת הפרלמנט, חיקוי בריטי לזה שבלונדון ולא בכדי – להמחיש את ריבונותה של המלכה

ויקטוריה והכתר הבריטי. צפינו במנעלים locks שמווסתים את הגובה שבין התעלה שנכרתה על ידי

הבריטים לנהר אוטווה. מדרחוב תוסס באווירה צרפתית וסופר מרקט שענה על הצרכים.

 

15.07 יום רביעי:

התייצב מדריך לסיור בבירה הקנדית, בית המושל הצנוע משרדי ממשלה והרבה ירק ומים. צפינו

בהחלפת המשמר ממש כמו בלונדון ופנינו מועדות למחוז קוויבק לעיר קוויבק סיטי. סיור בעיר הישנה,

התחתונה, ובעיר העליונה עוד לפני ההגעה למלון.

 

16.07 יום חמישי:

סיור בעיר, למעשה סיפור הקרב היחיד שהכריע את גורלה של קנדה להיות בריטית ולא צרפתית. אחרי

הפסקת צהרים קצרה יצאנו למפלים האדירים של מומורנסי הנהר שנשפך אל הסן לורן אלא שמגובה רב

קצת גשם ממש לא הפריע, עלינו ברכבל אל ראש המפל.

המשכנו אל כפר אינדיאני לקבל קצת מושג על תרבותם של תושבי יבשת אמריקה שקדמו לאירופים.

בערב יצאנו להאזין לפסטיבל המוזיקה בכל כיכרות העיר העתיקה – חגיגה של קיץ קנדי.

 

17.07 יום שישי:

נסענו חזרה למונטריאול (ההר המלכותי) עיר שכולה אי בנהר הסנלורן ונמל שוקק אלף קילומטרים

מהאוקיאנוס. ביקור ראשון ב"ביו דום" האיצטדיון האולימפי שעוצב להיות סביבת חיים habitat

לבעלי חיים ציפורים אקזוטיות ודגים למיניהם, וגם למגדל עלינו לתצפית על העיר. בערב לעיר הישנה,

כיכר קארטייה והנמל הישן.

 

18.07 יום שבת:

סיור מודרך בעיר האי בנהר האיזור האולימפי וכמובן תצפית מ"ההר המלכותי". בהתחלה ירד גשם אבל

כשירדנו מהאוטובוס אכן פסק. העיר התת קרקעית כאן התפזרנו ליהנות מרחוב סנט קתרין שהפך באותה

שבת אחר הצהרים להפנינג אחד גדול. בערב, ברכבת התחתית, נסענו לצפות בזיקוקים באזור הנמל הישן.

 

19.07 יום ראשון:

מוקדם בבוקר לשדה התעופה וגם על האוטומטים לבידוק הטיסה התגברנו. טיסה לרוחבה של קנדה אל

קלגרי שבמדינת או פרובינציית אלברטה. הנהג ביל ואוטובוס ענק ילווו אותנו עד סוף הטיול.

קלגרי ביום ראשון לא הציעה הרבה אבל ניתן היה להתרשם ממרכז העיר, הקטן מאוד אבל המודרני

שמתמר לגובה, מן המהפך שעברה העיר ממרכז חקלאי של תעשיית בקר למרכז של קידוחי נפט, מכרות

אורניום ושאר מחצבים יקרים ונדירים.

ראינו את פארק ה"סטמפיד" בו נערכות אליפויות יבשת אמריקה במקצועות הבוקרים כמו אילוף סוסים

רכיבה על שורי פרא ומרוצי מרכבות. האוניברסיטה של קלגרי, מרכז עולמי למדעי ניהול עסקים.

ביקרנו גם בפארק אולימפיאדת החורף במקום מחליקי שלג, אופניים. התחלנו להיכנס לנופי הרי הרוק'יס

של קנדה בדרך ללינה בקנמור בצל ההרים המושלגים. נתקבלנו בתפוח עץ, גבינות ויין, ובאדיבות

והכנסת אורחים מערבית טיפוסית ומעבר לה. בערב סופרמרקט וגם שיטוט בעיירה שהלילה מסרב לרדת

והנופים מקסימים.

 

20.07 יום שני:

היום כולו הוקדש לשמורת באנף. פתחנו ב"הר הגפרית" בראות מכסימלית בגובה הקרחונים נהר הבאו

המתפתל למטה בעמק וצמחייה של מיליוני עצים עד לשני שליש גובהם של ההרים ולכל מלוא העין.

המשכנו למלון הפאר, Banf spring hotel, וירדנו אל מפלי נהר הבאו. מיטיבי הלכת ליוו את

המפל עד לראשו. זרימה אדירה של מים ברעש משובב נפש.

הפסקת צהרים בעיר ולתוך היערות אל מפלי ג'ונסטון. הנהר מתחתר ונסוג לאט ובעקביות לאחור תוך

שחיקת הסלע ויצירת קניון מרהיב, הלכנו לאורך הנהר עד למפל. המשכנו למרגלות פסגות הרים מכוסי

קרח ומשונני פסגה Castel mountain "הר הטירה" שבמעט דמיון מזכיר עיר מבוצרת חומה

בראש ההר.

פנינת היום הוא ללא ספק אגם לואיז. אגם שנוצר בעקבות המסת חלק מהקרחון שעדיין מתמר מעליו

ומגיר את מימיו באין ספור של מפלים. בקצה האגם ה"שאטו" – מלון אריסטוקרטי שמשתלב היטב

בנוף האגם.

 

21.07 יום שלישי:

"דרך הקרחונים" נסענו בעמק, משני צדי הדרך רכסי הרים השולחים "אצבעות" קרחונים אל העמק

ואלה מסתיימים באגמים בעלי צבע טורקיז מהמם. תחנה ראשונה קרחון הבאו והאגם שיצר.

הפסקת קפה, והמשך לתצפית על "אגם פייטו" המצטיין בצבע טורקיז שמקורו בחומר פני הסלע

ש"משייף" הקרחון תוך כדי תזוזתו במורד כאשר לחץ שלגי החורף גורם לקרחון "לנסוע" במורד.

בקיץ הקרחון נסוג, אלא ששיעור הנסיגה גדול בהרבה משיעור הגלישה ולנגד עינינו נסוגים ונמסים

הקרחונים, תהליך שהחל עוד בתום תקופת הקרחונים "הקטנה" לפני 3,000 שנה.

הגענו לרגלי קרחון ה"אטבסקה" שהוא שלוחה של שדה הקרח קולומביה שמשתרע על פני 350

קילומטרים מרובעים ועוביו עד לשמונים מטרים ויותר. אוטובוס עם גלגלי ענק מביא אותנו אל פני

הקרח. לא יאומן כמה קר כאן והשמש מכה מלמעלה והראות מכסימלית. בדרך לג'ספר עוד חווינו את

סיפטר הקרחון בזרמי המים האדירים של מפלי סונוופטה ומפלי האטבסקה. ראינו כיצד נלחמים המים

בסלע ומפלסים דרכם. לפעמים ניצח הסלע והמים שינו נתיב אבל צלקות המלחמה נשארו לספר לנו את

הסיפור. מוטל רובסון בעיר ג'ספר אפילו כביסה אפשר.

 

22.07 יום רביעי:

היום מוקדש לשמורת ג'ספר. התחלנו ב"אגם הפירמידה", הר בצורת פירמידה משתקף בצורה מושלמת

במי האגם הצלולים. שוטטנו באי בשקט של הטבע. ה"אגם המכושף" medicine בלשונם של

האינדיאנים תושבי המקום הקדומים. המים נעלמו כאשר אין מוצא נראה לעין לאגם, סדקים קארסטיים

בתחתית האגם מנקזים את המים בסוף הקיץ אל נתיבים תת קרקעיים שאת מוצאם נראה מאוחר יותר

בהליכה בקניון "מאלין".

המשכנו אל אגם מאלין שכולו יצירת הקרחונים. הלכנו בקניון וראינו את נביעת המים כך סתם מתוך

הסלע. בתום זרימה תת קרקעית של עשרות קילומטרים. העיירה ג'ספר הייתה הבילוי היום בערב.

 

23.07 יום חמישי:

תחנתנו הראשונה הר רובסון הגבוה שבין הרי הרוקי'ס. כיפת השלג של הר הגעש הכבוי נראתה במלוא

הדרה. אנו בצד המערבי של הרכס בבריטיש קולומביה, אזור חקלאי כאשר הרכבת הקנדית הארוכה לעין

סוף מלווה אותנו לאורך הדרך.

אחרי הפסקת הצהרים בשמורת Walls Gray ראינו את עקבות מסע הלבה בסלע והמים בעקבות הלבה

חורצים קניון ומפל מרשימים. בערב קמלופס, סערה והפסקת חשמל.

 

23.07 יום שישי:

לאורך ערוצי הנהרות תומפסון ופרייזר, אנו כבר במורד לכיוון חוף האוקיאנוס השקט. עדיין שלג

ומפלים, אבל מזג האוויר המדברי כמעט לאורך אזור די ניכר מאפשר חקלאות מגוונת, ואפילו גידול

גפנים וייצור יין. מפגש הנהרות בעיר Lyton שני צבעים של סחף. כל נהר מביא את סביבתו.

תקלה שביל מתקן כעבור שעה מאפשרת ליהנות משוק מקומי בעיר הקטנה לייטון. המשכנו אל ערוץ

הגיהינום, מאחר שקשה מאוד היה לחצות את הנהר בקניון העמוק גם עבור דגי הסלמון שמצבם הורע

עוד יותר כאשר נחצב מעבר הרכבת.

מעקף בן עשרות קילומטרים נחצב בסלע כדי לאפשר לדגי הסלמון לחזור לאזור הולדתם ולהשריץ שם.

העיירה Hope מאופיינת בגילופי עץ מיוחדים ומעניינים ברחובות ובגנים. המשכנו לוונקובר.

קצת פקקים בדרך סוף שבוע העיר מתמודדת על התואר השנייה בגודלה בקנדה על חוף האוקיאנוס

השקט. סינים רבים, אבל הם קנדים לכל דבר. מיד יצאנו אל הנמל להתרשם מנופי המפרץ דרך הרחובות

האלגנטיים ג'ורג'יה ורובסון. סיום באזור הבילויים Gastown ושעון הקיטור המפורסם.

 

24.07 יום שבת:

הפלגה אל האי ונקובר בירת המדינה British Colombia. קולומביה, על שם קולומבוס, היא לא

צרפתית לא ספרדית, אלא בריטית. הפלגה בין עשרות איים ירוקים שמטוסי ים מקשרים ביניהם כמו כלי

רכב פרטיים לכל דבר. הביקור בגן שפעם היה מחצבת טוף הוא מרשים ביותר. הגן השקוע, גן הוורדים,

הגן היפני וזה האיטלקי. המשכנו אל עיר הבירה ויקטוריה. יום שבת של קיץ חגיגה ברחוב ובנמל.

גם כאן יש רובע סיני ציורי ומוזיאון שהיה קצת יקר עלינו.

 

25.07 יום ראשון:

פרידה חלקית מהממשיכים לאלסקה אבל עדיין לא נגמר הסיור בעיר. גני המלכה אליזבת המשקיפים על

העיר וגם כאן גן שקוע מרהיב, הרובע הסיני, ופארק סטנלי ובו אוסף טוטמים של התושבים המקוריים

שהגיעו לכאן מאסיה לפני עשרת אלפים שנה.

כל עמוד עץ מגולף מספר את אופי הישוב את פחדיו והמסורת שלו. גילוף מרשים בעץ ואמנות שמשום

מה נקראת בשפת תולדות האמנות (האירופוצנטרית) "פרימיטיבית". תצפית על העיר מעבר למפרץ

כאשר מטוסי הים ממריאים ונוחתים בלי הפסקה. באופק שלוש אוניות קרוז ענקיות – ונקובר היא

השער לאלסקה.

 

המשכתם בלעדי על הגשר הענק "גשר האריות" לאזור המערבי חציתם את גשר קפילנו והלכתם ביער

במעברים עיליים. ביקרתם בחווה לגידול דגי הסלמון וביליתם בראש ההר Grouse. חוטבי עצים ואין

דובים שמסתתרים מחום השמש אפילו דב תורן לא מעז להוציא ראשו לצילום.

 

לממשיכים לאלסקה אני מזכיר את סיפון 11 על כל מנעמיו. פטר המלצר האישי והמנות האחרונות. אבל

בעיקר את הנופים המרהיבים של שעות הערב והשקיעה ב"מעבר הפנימי". סיטקה העיר הרוסית, ג'ונו

בירת אלסקה אליה מגיעים אך ורק דרך הים או מהאוויר. לווייתנים וריחוף בהליקופטר מעל משטחי

קרח אין סופיים, קרחון מנדנהייל, הדוב שהתרוצץ ממש לפני האף והנשרים שחגו מעל בקיצ'קיין.

לא נשכח את דגי הסלמון בים, בנהר ובצלחת של שף האונייה.

לפרטים בדבר טיולים להרי הרוקי'ס והפלגה לאלסקה צרו עימנו קשר.

 

לעוזי לוין בטלפון: 052-3827462

לג'וני קלוט בטלפון: 054-3304775